בס"ד
בין האצבעות אני חיה וחשה את היצירה האומנותית. ברשותך ארשה לעצמי לגלות בפניך טפח ויותר מעולם האומנות והתרבות החרדית.
מחוץ לתחום העשייה בתחום התרבות החרדית באשדוד, אשים לראשי את כובעי המהודר, נפש אומנית ויוצרת.
כהקדמה למה שיופיע בטור הזה, חייבת לך כמה שורות שיסבירו לאן הטור הזה חותר.
בעודי נגשת לכתוב על עולם התרבות החרדית (ואני מדגישה את החרדית) אני חשה צורך לעשות איתך, קוראת חביבה מה שנקרא:
תאום צפיות.
למה? את שואלת אז הנה אסביר את עצמי.
לפני כמעט 40 שנה כשהייתי בכיתה א', מול קשיים בקריאה וכתיבה, הצוות החינוכי קובע פה אחד שיש להעבירני ועדת השמה. באותם ימים לא הייתה מודעות להפרעות קשב או קשיי למידה, ריטלין וכו' וכו'
אמי הצעירה נאותה לעשות מה שכל הורה חסר נסיון יעשה, פשוט זרמה עם הצוות.
את הוועדה עברתי, כנראה, לימים ספרה אימי ז"ל על ממצאי הדו"ח, ההמלצה לתלמידה חסיה ב לעבור לבית ספר יסודי לטובת בית ספר לאומנויות ומוסיקה. זאת הייתה בדיחה, אבל אמיתית.
מיותר לציין שבית ספר כזה לא היה אצלנו, אם לא יהיה, בזה כבר לא ממש בטוחה…
אבל היו גם היו, מסגרות פרטניות בלתי פורמליות שהצמיחו אותי בס"ד קצת שונה אבל משגשגת.
בזכות הורים מכילים ומבינים לנפש תלמידה בת שש.
למה אני מספרת לך את כל זה, את שואלת, אז הנה ההבנה והעיסוק שלי בעולם התוכן המופשט הביאה אותי בסיעתא דשמיא למימוש עצמי ולשמחת חיים
מה צריך יותר מזה.
מטרתי להפגיש גם אותך באושר שקיים בתוכך אם רק תשכילי ותגלי אותו.
יש מקום לנפש היוצר. רק צריך לתת מרחב פעולה, קודם להכיל, לקבל את הארטיסטיות שבייננו לכבד את האב טיפוס הזה ולתת לו הערכה ופידבק.
פעם שמעתי מהגרפולוג גלעד שמא כי התיקון להפרעת קשב וריכוז הוא – קצב וריקוד..
מניחה שכל אחת מאיתנו נתקלה בתופעה כזו או אחרת, חנוך לנער על פי דרכו.
זה זה.
נכון שאנחנו חיים בעולם של מסגרות וגבולות ברורים, אבל בתוך זה יש כל כך הרבה אפשרויות
ליצור ולתת לדחף הפנימי הזה לפרוץ.
אבל זו לא הנקודה עליה רציתי להרחיב.
אני רואה לנכון להביא זווית חדשה של מבט מעמיק לעולמו של היוצר כי הטור הזה ייתן בעזרת השם מרחב ליוצרות משלנו, כאלו שלא מוותרות על קוצו של יוד.
מבחינת ההלכה וגם מצד ההשקפה האומרת כי האומנות והיצירה היא אמצעי לעבודת השם יתברך.
אסביר כיצד.
במישור הנפשי שלנו, המאמינים בני מאמינים, מתגבשת ומוטמעת חוויה של התעלות והתרוממות.
כמה שהאדם דבק במקור חיים, שואף לקשר עם ריבון העולמים,
ככל שאנו דבקים בתפישתנו ואמונתנו ש"עמך מקור חיים באורך נראה אור", הרי שאותם חיים ואותו אור עשויים לקבל את ביטויים בכל מרחבי חיותו של אדם,
וודאי בנפשו של אדם אמן ויוצר.
מצד אחד ישנה כאן השראה של ממש בין העולם החרדי קרי שומרי תורה ומצוות מבלי לוותר על קוצו של יוד, לבין עולם האמנות.
מצד שני, ודאי שגם ניתן – במידה ואנו מכירים בערכה של האמנות – לראותה כמסכת חיים של ממש בתוך עולמנו.
כאשר אנו מדברים על אמנות, יש לנו מחד פעולה, יצירות אמנות למיניהן, (אם זה אומנות במה או אומנות פלסטית) ומאידך פוטנציאל, כושר וכישרון,
יכולת שהיא בבחינת "מעשה אמן".
לא מצד תוצאתו הסופית של המעשה אלא מצד גישתו של העושה, האמן, לעשיית הדברים.
נאמר: "קול ה' בכח, קול ה' בהדר".
כן. ביכולת שלנו למצוא, לגלות ולהשיג הוד והדר
כי יש משום מפגש בין ערכים, תכנים ותכונות, קווים ודרכים, שהם ממאפייניו של הקדוש ברוך הוא. הוד והדר, ויש בכך כדי לקרבו ליוצרו.
בין אם מוצא הוא הוד והדר בשבילי היקום, בעולם הטבע, ובין אם הוא רואה אותו בנבכי ועמקי נפשו-שלו או זו של יוצרים אחרים.
אותם יופי ורוחניות הנקרים בדרכנו, יכולים להעשיר ולהעמיק את עולמנו הפנימי והרוחני.
אנחנו מדברות על הזיקה החיובית, על העושר החוויתי-רוחני, המתגלם בנפשו של האדם, אם הוא כיוצר או כחווה את היצירה.
נכון הדברים קצת עמוקים, אנחנו לא מתורגלות לשיח של אמנים. נעשה זאת לאט ובהדרגה.
(מקסימום תקראי שוב את הפסקה האחרונה)
בס"ד, טור זה יפתח צוהר לעולם האומנות והיצירה בד בבד עם צלילה לתוך נפש האומן
ניתן כאן פלטפורמה, סוג של ביטוי מילולי מרגש ונוגע במהות החיים דרך עשייה אחרת, פחות מוכרת וידועה, דרך האומנות והיצירה.
נכון, הנושא הזה מעולם לא הגיע אצלנו לשיח פומבי משום מה.
אך כיום, השתנו יחסי הכוחות בין החינוך הפורמלי המקובע, לחינוך לבלתי פורמלי.
במוסדות החינוך היסודי והעל יסודי יעידו כי הנחלת המורשת, הערכים והמסרים נעשית ברובה באמצעות יצירות הבמה והמסך.
אנחנו מגדלים דור שצורך ריגושים, אנחנו מודות באשמה, הרף עולה בקצב מטאורי, אבל היוצרות, המפיקות, השחקניות והמוסיקאיות שאיפתן ליצור גם בלי כל הצרמוניה.
כיום, נשות הבמה והמסך עוסקות בעיצוב דעת קהל, רציני לגמרי. כל לוקיישן בסרט הכי חרדי ומאושר על ידי נשות חינוך שיהיה, מהווה מודל למציאות קיימת או כזו ששואפים אליה.
יחד נשים את הדברים במקום. נביא פרופורציות לעולם היצירה והבמה.
כאן, מעל במה זו נפגוש דמויות מפורסות וגם כאלו שפחות. נחשוף את מאחורי הקלעים של היצירה והיוצרת.
יחד נתבונן ונעמיק לעולם אחר.
ואסיים עם דברי הגמרא בתענית (כב, ע"א), המספרת על אליהו הנביא שהיה רגיל להתגלות לאחד האמוראים, ר' ברוקא חוזאה, כשהיה מהלך בשוק, ואמר לו שבאותו שוק מצויים שניים שזכו לחיי העולם הבא. הלך וחיפש מיהם אלה שעל פי עדותו של אליהו בני עולם הבא הם, ושאלם : "מאי עובדייכו", מהם מעשיכם? "אמרו ליה : אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי", בדחנים אנו, וכשאנשים עצובים, אנו מטיבים על לבם.
פינה בתוך עולמנו שניתן לקיימה ולהבין אותה כערך.